הייתי שם ב-770 ביו״ד שבט תשמ״ו כשהרבי אמר את המאמר באתי לגני אותו אנו לומדים השנה כחלק ממאמרי יו״ד שבט תשכ״ו ותשמ״ו. הייתי בן 9 ואני לא זוכר כמעט כלום ממה שנאמר. אני כן זוכר את האווירה, אני בהחלט זוכר שכמו כולם נשאתי את ידי עם כוסית יין ותמהתי אם זה נכון מה שאבא אמר לי, שמבין האלפים יבוא הרגע שאראה שהרבי מסתכל ישר עלי לומר לי לחיים, לא ידעתי איך זה יתכן כשבמטר רבוע שלנו עמדו כמניין אנשים, ואולי מישהו אחר יחשוב שזה אליו? אבל זה קרה, זה קרה בשניה, לשניה. כהרף עין הרבי הביט ישר עלי ובחיוך הניד בראשו ושפתיו אמרו ׳לחיים ולברכה׳ – בזכרון הילדות שלי אני רואה את האחים ר׳ מאיר ז״ל ויבדל״ח ר׳ מנחם שיחי׳ לרר מסתובבים ואומרים, זה היה בשבילך ומתפעלים מהחיוך שקיבלתי. יסלחו לי הקוראים על ריבוי הפרטים, פשוט זו התמונה שחקוקה אצלי.
את המאמר לא זכרתי, גם לא ממש הבנתי. האידיש לי הייתה חלשה מידי בשביל זה ובודאי יכולת ההבנה שלי. למען האמת, גם היום כשאני קורא ולומד, מן הכתב או מקשיב להקלטה של המאמר, לא הכל אני מבין. ובכל זאת מהמסר המרכזי שאני שומע לאורך החודש האחרון בלימוד המאמרים של יוד שבט שנה זו, אני למד שיש אוצר של מלך, נעלה ונשגב, כזה שנושא תכונה הופכית של ׳מעלה מעלה עד אין קץ ומטה מטה עד אין תכלית׳ וכתוצאה מכך למרות היות מקורו למעלה מעלה עד אין קץ, הרי שהוא בהחלט גם יורד למטה מטה עד אין תכלית.
וכשהוא יורד לדבר על ׳תכלס׳, מסביר המאמר שאנו בני ישראל נקראים ׳צבאות ה׳׳ כפי שנקרא מחר בפרשת בא ״ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה, ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה׳ מארץ מצרים״. אבל לא רק אז ביציאת מצרים, אלא מאז ועד עולם אנו ׳צבאות ה׳׳ עם משימה של ׳לתקן עולם במלכות ש.ד.י.׳ כשהכלים הם קיום התורה והמצוות. ככה פשוט. ואיפה נכנס פה האוצר? המאמר מזכיר לנו שיש למלך אוצר בלום, אדיר, נעלה ומלא, שכל כולו מיועד למאמץ ולמשימה והוא יורד ממקורותיו שם למעלה מעלה עד אין קץ אלינו כאן למטה מטה עד אין תכלית, וזה בעצם הכוח האין סופי שלנו לעשות את הבלתי יאומן, את הבלתי הגיוני מה שמוגדר כ׳שטות דקדושה׳.
והנה מה שמדבר אלי מאוד בין הדברים. הרבי מבאר שיש שני סוגי מלחמות אליהם יוצא המלך: מלחמה שמטרתה להשיג שלל חומרי – אז ישחרר המלך הון רב מן האוצר אבל לא באופן של בזבוז בלי חשבון אי אם עד רק כמה שהגיוני וכדאי אל מול השלל שיושג. נגיד למשל, מלך שיחליט לחטוף נשיא של מדינה זרה שיש לה מצבורי נפט אדירים, הרי שהמשאבים שיוקצו לשם המערכה לא יהיו רבים מאשר הרווח שאמור להיווצר כתוצאה ממנה או למשל מלך שיחליט לכבוש אי בצפון האוקיינוס האטלנטי בשל מיקומו האסטרטגי – הרי שההשקעה והמשאבים שיוקצו לשם כך מאוצר המלוכה ייצאו עם חשבון של עד כמה זה משתלם.
מלחמה לשם נצחון, מלחמה על הבית. כשיש מלחמה על הבית הרי שהאין שום חשבון, המלך מבזבז את אוצר המלוכה, כולל כל מה שאגרו אבותיו, כולל מה שהוא לא ידע שיש לו. הכל, כי הוא חייב לנצח. השלל כאן לא מעניין. ובכן, המלחמה שלנו כ׳צבאות ה׳׳ לתקן עולם כרצונו היא כזו שהוא נלחם בה עד כדי ׳שגם חייו משליך מנגד׳ ולשם כך יש בזבוז מלא של כל האוצרות, הכל לרשותנו. כל מה שאתם יכולים לדמיין שיש לו, הוא מעמיד לרשותנו מרגע שאכן נצא למלחמה וכמו שאמר הקב״ה למשה לפני קריעת ים סוף כשהוא חשב שהכל אבוד ״מה תצעק אלי״ זה לא בידי ״דבר אל בני ישראל ויסעו״ זה בידיהם.
מה למדתי: כשאני יוצא למשימה כל שהיא בעבודת ה׳ שלי בעולם בידיעה שהמטרה פה היא נצחון, הרי שאני לא בודק לפני כל שלב מה הרווח שיוצא מהעבודה והפעולה – כצבאות ה׳ אנו יוצאים למערכה הלא הגיונית הזאת, כי יש פה מלחמה של מי ישלוט בעולם: הרע או הטוב, הקדוש או הטמא. מתחיל מהעולם הקטן והפנימי שלי ואז העולם שסביבי ועד העולם כולו בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן. ושיהיה לנו בהצלחה, שבת שלום.
