ביום שישי האחרון, ציינו חסידי חב”ד בארץ ובעולם, שבעים שנה לטבח המחריד, פיגוע הירי שהתרחש בהיכל בית הכנסת של “בית הספר למלאכה” במרכז היישוב כפר חב”ד. הטבח, אותו הובילו שלושה מחבלי פדאיון, גבה את חייהם של המדריך, התמים שמחה זילברשטרום הי”ד, וחמשה תלמידים: ניסים עסיס, משה פרץ, שלמה מזרחי, אלברט אדרי, ועמוס אוזן.
התגובות של הרבי >>> חלק שלישי ואחרון >>> סקירה מיוחדת ברשת התקשורת “עדכוני חב”ד”: באיגרת מיוחדת ששיגר הרבי, למי שעמד בראש אגודת חסידי חב”ד בארץ הקודש, הרב אליעזר שיחי’ קרסיק, כתב הרבי ביום ח’ אייר ה’תשט”ז: “תמוה ומצער איך שכל המכתבים המתקבלים מזקני אנ”ש אשר באה”ק ת”ו, תוכנם – ניסה מן המערכה, וגם מכתבו זה הוא כהנ”ל. ויתאר בעצמו באיזה מצב היו עתה עניני תורה בכלל ועניני חסידות בפרט, אם היו אוחזים בשיטה זו, בדור שלפנינו ובדור האחרון… “והנה אין מעניני להפחיד ח”ו. אבל מהמקום המשומר עתה ביותר באה”ק ת”ו, הוא כפר חב”ד. והרשות בידו לפרסם דעתי זו ברורה, לכל שימצא לנכון. וגם אנ”ש בכלל”.
באותו יום משגר הרבי מכתב ארוך במיוחד, אל מר זלמן שז”ר, הנפתח במילים אלו: “באשר כותב אני ברוב צער בקשר ובהמשך להמאורעות בכפר חב”ד ולבי לבי על חלליהם, אפשר שיימצא במכתבי ביטוי שיוצא מכפר הרגיל, אבל אין אדם נתפס על צערו, וכ’ בטח יבין לשיחי… “עד כמה יפעול המברק ודברי התעודדות להרגיע הרוחות שנזדעזעו בעטיו של האסון הנורא, תלוי בעיקר במעשה, כיון שאין כאן שאלת הטבת הנוחיות, אלא שאלה של פיקוח נפשות, והיא היא המעסיקה ומדאיגה את תושבי הכפר.. “עלי להוסיף עוד נקודה, אף שאינני יודע עד כמה צודקת, אבל כיון שגם בזה באו אלי בטענות, מוסרה הנני, והוא, אשר אין השמירה על הכפר מספיקה, כי הכפר הוא כמו שדה פרזון, ונוסף על זה מוקף פרדסים המשמשים מקום מחבוא למסתננים וכו’.. “הכוונה בהנ”ל היא, אשר על כל פנים מכאן ולהבא, והעיקר תיכף ומיד, יתחילו להרגיש מפנה עיקרי בכל האמור לעיל, והעיקר אשר כל תושבי הכפר, הם ונשותיהם ובניהם ובנותיהם, גם כן יראו בעיני בשר, שחולל מפנה חדש ביחס להכפר..
יותר מחודשיים אחר כך, באיגרת ששולח הרבי ביום ד’ תמוז, לסופר המפורסם מר אליעזר שטיינמן, כותב לו הרבי: “הנני מאשר קבלת מכתבו מי”ג סיון והקודם לו, ונתעכב המענה כי קשה הי’ לכתוב לאחרי המאורע בכפר חב”ד, אשר אחדים רצו להסבירו עפ”י הכתוב בקרובי אקדש. אבל גם שם הענין סתום, ורק למדנו משם שיש לפעמים הנהגה זו, וכיון שגם שם אינו מובן הרי אינו ענין של ביאור אלא גזירה שוה, ולכן בא הזמן של וידום אהרן.
הנרצחים: המדריך האהוב, התמים שמחה הי”ד, בן הרב בנימין נחום ז”ל, זילברשטרום, נרצח בעת עומדו על משמרתו, ותוך כדי שמחרף נפשו להציל את תלמידיו ולהניס אותם מזירת הטבח. נטמן בהר המנוחות בירושלים.
התלמידים ניסים בן אברהם עסיס הי”ד, ושלמה בן משה מזרחי הי”ד, נרצחו בעת עומדם בסמוך לשולחן המדריך. שניהם הגיעו באותו יום מירושלים כדי להירשם למגמת הנגרות בבית הספר. הם ביקשו לשוב לביתם, אך מדריך הציע להם להישאר ללינת לילה בגלל הקשיים הרבים שהיו כרוכים בנסיעה. בחייהם ובמותם לא נפרדו. לאחר מסע ההלוויה ההמוני והכואב, הם נטמנו באותה שורה בהר המנוחות, סמוך ממש למדריך הת’ שמחה זילברשטרום הי”ד.
התלמיד עמוס בן מסרי אוזן הי”ד, שהה בארץ ללא הוריו. הרופאים קטעו את גפיו בניסיון להציל את חייו, והוריו הספיקו להגיע לארץ בימיו האחרונים ולעמוד מקרוב על מצבו, אולם לדאבון לב הוא נפח את נשמתו והשיבה ליוצרה לאחר מספר ימים. נטמן בבית העלמין בכפר שלם.
התלמיד משה בן אברהם פרץ הי”ד, עולה חדש, נרצח באותו לילה ונטמן בבית העלמין בטירת הכרמל.
התלמיד אלברט בן אברהם אדרי הי”ד. עולה חדש, נרצח באותו לילה ונטמן בבית העלמין בעכו.
הרוצחים ימ”ש: המחבלים חברי חוליית הרצח נלכדו שנים לאחר מכן, במהלך מלחמת ששת הימים, כשהם מסתתרים בכפר שבעוטף עזה. הם נשפטו ונגזרו עליהם מאסרי עולם מצטברים. כשנחתמה עסקת גיב’ריל המפורסמת, שוחררו.
